כיצד אנו שוממעים?
אוזן האדם מחולקת לשלושה חלקים
האוזן החיצונית – (האפרכסת ותעלת השמע החיצונית)
האוזן התיכונה – (עור התוף ושרשרת עצמות השמע)
האוזן הפנימית – (הממכילה את המנגנון העצבי של השמיעה ושל שווי המשקל)
גלי הקול מועברים מעור התוף לעצב השמיעה בעזרת שרשרת עצמות השמע, המורכבת משלוש עצמות.
העצם השלישית, נראית כארכובה (כך היא גם נקראת בעברית) ושמה הלועזי הוא סטאפס (stapes)
עצם זו מונחת על הממברנה המעבירה את גלי הקול לאוזן הפנימית. משם מועבר הקול, באמצעות עצב השמיעה, אל המוח.
כל הפרעה בתנועת עצמות השמע תגרום לירידה בשמיעה.
במחלת האוטוסקלרוזיס נוצרת עצם חדשה סביב עצם הסטאפס לכן, הסטאפס המקובע אינו יכול להעביר גלי קול לאוזן הפנימית ונוצר לקוי שמיעה הולכתי.
מחלת האוטוסקלרוזיס מופיעה בכ – 5% מאוכלוסיית לקויי השמיעה. הנטיה למחלה הינה מולדת ומתפתחת באיטיות במשך השנים. מאחר והמחלה היא משפחתית, יתכן שאחד מבני משפחתך סבל ממנה,
אך אין זאת אומרת שילדיך חייבים גם הם לסבול מאותה מחלה.
העצם האוטוסקלרוטית עלולה להפריש חומר רעיל הפוגע בעצב השמיעה וגורם ללקוי שמיעה עצבי.
טיפול רפואי יכול בדרך כלל למנוע את החמרת ליקוי השמיעה אך אינו יכול להחזיר את מצב העצב לקדמותו.
לעיתים רחוקות בלבד, גורמת מחלת האוטוסקלרוזיס לחוסר שמיעה מוחלט.
הטיפול היחיד הוא טיפול כירורגי – ניתוח הסטפדקטומי.
היות וסיכויי ההצלחה של הניתוח גבוהים מאד, אנו ממליצים עליו בפני רוב החולים באוטוסקלרוזיס.